תגידו מייייישפחה!

צילומים כמו פעם

סטודיו לצילום משפחה

כשאומרים לי צילומי משפחה, הדבר הראשון שאני רואה בעיני רוחי זה התמונות השבטיות האלה של פעם, שורת אנשים עומדת, שורה נוספת יושבת על כסאות ושורה של צעירים לרגליהם – סבים, הורים, נכדים ולפעמים גם נינים – וכולם לבושים בבגדיהם הטובים ומחייכים למצלמה. כי משפחה, גם כשרחוקים, זה ביחד. ולא סתם האסוציאציה הראשונה שעולה זו התמונה השבטית ההיא. היא עולה כי משפחה זה הבסיס של כל אחד מאיתנו, השורשים שמהם צמחנו, והדבר שכולנו מחוברים אליו. וצילום משפחתי הוא רגע אחד בזמן, שיכול ללכת איתנו דרך ארוכה. בשבילי, צילום משפחה הוא תמיד אירוע משמח. אני מרגישה לפעמים שזו זכות שאני מקבלת, כשמשפחה מזמינה אותי לתעד את הרגעים המיוחדים של ה-ביחד שלה. מבעד לעדשה אני יכולה לראות מי קרוב למי, מי דומה למי, מי משמח את מי; אני אוהבת לראות את החיוכים, את הדמעות, את השיחות שמתנהלות בהתלהבות קולנית ונפנופי ידיים; ואני שמה לב גם לאלה שמעדיפים את האחד על אחד, את המקום השקט בצד, את ההתבוננות על ההתרחשות.

צילום משפחה בסטודיו

אז היום, הצילום ייראה אחרת, כמובן. השורות-שורות בסטודיו כבר מזמן הוחלפו בתיעוד של מציאות כפי שהיא: מסביב לשולחן ליל הסדר, בחיפוש אחר אפיקומן, בחתונה או בת מצווה, בפיקניק או בטיול, או בכל פעילות משפחתית אחרת. והיום, כשהחיים מהירים יותר ותובעניים יותר, כשמשפחות חיות במרחקים גדולים יותר, לפעמים ברמה של ארצות שונות, התכנסויות משפחתיות הן דבר שקורה לעתים רחוקות יותר. ואולי דווקא בגלל זה חשוב למצוא את הזמן ולתעד. כדי שיהיה לכל אחד מה לקחת איתו בחזרה לחיים המהירים והתובעניים שלו, לרגעים של היזכרות, של חיוך, של נשימה עמוקה. כי צילום משפחתי הוא הפגנה של עוצמה, עוצמה של ביחד, של כל אחד עם עצמו. אצלי חגים עברו בכיף ומה אצלכם?